תוכן

כד) וז"ס זווג דנשיקין, שבהתחבר הפיות דע״ב ס״ג נמצא שנתוסף בחי׳ כלי דראש להתלבשות אור הנפש דע״ב העומד בגרון, כי בהיות האור הזה בגרון דפנימי שהוא לבר מראשו, נמצא שמדרגת הע״ב של הפנימי נבדל והיה לב' חצאים, שמשום זה גם אפי׳ חציו העליון חסר ג״ר כנ"ל, משא״כ עתה שגם חציו התחתון דע״ב הפנימי נמשך ועלה מגרון וריאה אל הפה של פרצוף החיצון ששם מקום אח״פ דגלגלתא ובחי׳ ראש נבחנים משום זה אשר אח״פ דע״ב עלו לבחי׳ ראש כמו הכתר וחכמה שלו, ונמצאים עתה ב׳ החצאין בהיכל הגלגלתא שוה בשוה, אלא בשיתוף כלים דב׳ פרצופין, כי חציו העליון נמצא בהיכל גלגלתא דידיה, וחציו התחתון נמצא בהיכל הגלגלתא דידה, והבן. ומתוך שאח״פ דע״ב חזרו ונתחברו למדרגה א׳ עם העינים וגלגלתא שלהם, אז אור העליון שאינו פוסק, יורד לזווג על בחי׳ מלכות דע״ב הפנימי הנמצא בבחי׳ ראש דהחיצון, ויוצאות ע״ס שלימות עד היחידה. ונתבאר איך ב׳ חצאים דמדרגת ע״ב דפרצוף הפנימי נתחברו ונשלמו בנרנח״י בסבת עליית אור בינה וזו״נ דע״ב שהיו לבר מראשו אל פה דראש הנקבה, שעי״ז נתחברו ב׳ חצאים דע״ב בבחי׳ אחת, ויצא עליהם זווג בקומת נרנח״י בשלימות. וזה מכונה אמנם מיין דוכרין, שה״ס השפע דהשלמת החצאים דפרצוף הפנימי גופיה.
אמנם יחד עם זה כיון שנתחברו הפיות כמו כלי א׳ שיצא משום זה אור העליון לזווג על בחי׳ מלכות דפנימי שנתלבש בפיה, נמשכה בעת ההיא גם ה״ת והמלכות דחיצוני העומד בנוק׳ עינים דידה, וירדה למקום פה דידה ששם נתלבש עתה מלכות דפנימי. ואז ב' המלכיות נתחברו יחד וזווג דאור העליון נעשה מבין שניהם, ולפיכך נבחן שגם אח״פ שלה חזרו לבחי' ראש וגולגלתא. ונמצא אשר כמו שיוצאות ע״ס בקומת נרנח״י לפרצוף הפנימי, כמו כן יוצאות עמהם ע״ס בקומת נרנח״י לפרצוף החיצוני, והמה מכונים בשם מ"ן. אמנם יוצאים יחד, משום שהכלים משותפים לשניהם כאחד והוא מכח התחברות הפיות כנ״ל, וע״כ מכונה זווג דנשיקין. אמנם יש הפרש בין ע״ס דידיה לע״ס דידה, כי ע״ס דידיה יוצאות ממדרגת ע״ב כי רק אח״פ דע״ב של הפנימי התלבשו בפיה, משא״כ ע״ס דידה יוצאים ממדרגת גלגלתא כי ה״ת דנוקבי עינים דגלגלתא שלה יורדת לפה שלה, וע״כ יוצאים מהמסך הזה ע״ס דמדרגת גלגלתא. ועוד ית' במקומו בע״ה.
ובזה תבין למה מכונה זווג הזה בכ״מ בדברי הרב בשם זווג רוחני, וכן בזוהר בשם אתדבקותא דרוחא ברוחא. כי הנך רואה בענין ביאת אח״פ החיצונים דזכר לפה דראש הנקבה הנ״ל, שלא עלו ובאו גופי הכלים האלו, דהיינו הגרון וריאה אל פיה, אלא רק האור שבהם לבד כנ״ל, והאור הזה מכונה בשם רוח, היות שרק השלימים בג״ר מכונים הנרנח״י שלהם ה' אורות, משא״כ בתיקון המ"ן, שעלה הנקודה שה״ס י מפה לנוק׳ עינים ששם היה מקודם בסוד אור דג״ר, ועתה מחמת עליית המ"ן דהנקודה הנז' נסתלקו הג״ר ולא נשאר שם אלא קומת רוח לבד שה״ס אשר הנקודה שהוא סוד יוד נתחבר באור ונעשה אויר, כלומר קומת רוח לבד, כנ״ל באות ח״י ע״ש וע״כ מכונים האורות דכר ונוק' בטרם שנזדווגו בשם רוח, ומאחר שלא נכנס מהזכר שום בחי' כלים לפיה, אלא רוח לבד כנ״ל, ע״כ מכונה הזווג בשם זווג רוחני, כלומר זווג דרוח בלי כלים דהיינו אתדבקותא דרוחא דידיה ברוחא דידה, משא״כ בזווג היסודות נכנסו גם הכלים בבחי' הזווג, כמ״ש בסמוך.
ותשכיל ג״כ שאין כאן שום נתינה וחידוש פעולה מצד הזכר, אלא מה שמוריד המסך מנוקבי עינים דנוק׳, אל בחי' פה למקומו המתוקן כי אז יורד אור העליון על המסך ומוציא קומת נרנח״י שלימים. והנך מוצא שאור העליון הוא מא״ס ב״ה והמסך המזדווג עמו הוא מסך דידה עצמה שירד מנוק' עיניה לפיה. וכל טיבו ויפוי כוחו של הדכר הוא רק להוריד המסך למקום המתוקן להמשיך נרנח״י השלימים. ובזה תבין אשר מטרם תיקון מ"ן לא היה צורך שיכנסו בסוד הזווג דאור העליון על המסך שני הפרצופין זכר ונקבה. והוא משום דהמסכים שבא״ק אע״פ שהיה בהם שינוי מעשה שה״ס ה' בחי' שינויים שבהזדככות, אמנם עכ״ז היתה כל דרגא שבמסך במקומו, כי מסך דבחי״ד היה במלכות, ומסך דבחי״ג היה במקום ז״א, ומסך דבחי״ב היה במקום בינה. ומתוך שאור העליון מא״ס ב״ה אינו פוסק מן התחתונים אפי' רגע, נמצא ע״כ שהזווג נעשה מאליו מיניה וביה על המסך בכל המדרגות שבזיכוכו, משא״כ בתיקון מ"ן ועליית המסך דבחי״ד לנוק׳ עינים, שנתחדש בו ענין שינוי מקום בנוסף על שינוי מעשה דהזדככות, אשר ענין שינוי מקום זה אינו מתתקן זולת ע״י הסיוע דחיבור ב' הפרצופין זה בזה כנ״ל. ולפיכך אין עוד שום חידוש של מהות יכול להתגלות מתיקון מ״ן ואילך בעולמות אבי״ע זולת ע״י זווג שני פרצופין דכר ונוק׳ והבן היטב.
אמנם זווג הרוחני הזה דדו״נ שבראש הנק' ע״ב ס״ג, אינו מספיק להאציל לתחתון מהם, להיותו בסוד הסתכלות א' שאין בו זווג דכלים אלא זווג דאורות לבד, שה״ס אתדבקותא דרוחא ברוחא. ולפיכך עדיין לזווג דיסודות הם צריכים שה״ס הסת״ב. והמזדווגים האלו המה ג״כ בחי' פנימי וחיצוני אלא פו״ח דגופא, אשר הפנימי ה״ס הזכר ומכונה כאן מ״ה, והחיצוני דגופא ה״ס הנקבה ומכונה ב״ן. אמנם אין המ״ה וב״ן מתעוררים להזדווג זולת בהקדם זווג פו״ח של ראש שנק' ע״ב ס״ג, או זווג רוחני או זווג דנשיקין, כי אחר שנזדווגו הע״ב עם הס״ג בסוד אתדבקותא דרוחא ברוחא, אז יש בהם סוד ד' רוחין ״דאהבה״ כמ״ש בע״ח שער מ"ן ומ״ד דרוש ד׳ אשר הרוחין נכפלו זה מזה. ויש ב' רוחין דדו״נ בפה דזכר בסוד א״ה דאהבה, ויש ב' רוחין דו״נ בפה של הנקבה וה״ס ב״ה דאהבה עש״ה.
וביאור הדבר הוא כנ״ל, אשר רוחא דאח״פ דע״ב דזכר שעלה מגרון וריאה שלו לפיה וחזרו שמה לבחי' ראש מפאת הגלגלתא ועינים שלו, שנתחברו עי״כ כולהו ע״ס דע״ב במקום אחד שנמשכו לו משום זה ה' אורות נרנח״י שלימים. ויחד עם השלמה דע״ס דע״ב דזכר ע״י הסיוע דפה שלה, נמצא שמוריד המסך גם מנוק' עינים שלה לפה, ושבים אח״פ דגלגלתא שלה ג״כ למדרגת גלגלתא. וכיון שנתחברו ב' החצאים שלה, נמשכה לה ג״כ ה' אורות נרנח״י דגלגלתא. והנה אלו ב' בחי' נרנח״י דידיה ודידה, יש ביניהם הפרש גדול, כי נרנח״י דידיה הוא בחי' נרנח״י דע״ב, ונרנח״י דידה הוא בחי' נרנח״י דגלגלתא. אמנם נודע שאחר שיוצאות עה״ס ממטה למעלה בהסת״א, אז מתפשטות אח״כ ממעלה למטה לגוף בסוד הסת״ב עד לטבור או סיומא דגופא. והנה בהמשכה זו שממעלה למטה הרי שמתערבים רוחא דידיה ברוחא דידה זה בזה. כי המסכים והמלכיות דדו״נ כבר נתחברו ונתערבו זה בזה, ואור העליון מא״ס יורד על שניהם יחד, אלא בסוד נרנח״י של ראש שהמסך נמצא למטה מעה״ס, ע״כ האורות אינם מתערבים בסיבת המסכים, אמנם ההתפשטות הנמשכת מהמסכים ההם ממעלה למטה להסת״ב לסיום הגוף, נמצאים גם האורות מתערבים זה בה, בסיבת המקור שלהם שהם המסכים וע״כ נמשך אל גופא דדכר מהפה ולמטה, ב' אורות ביחד דידיה ודידה, ונק' א״ה דאהבה. גם נמשך אל גופא דנוק' מהפה ולמטה ב' אורות דידיה ודידה, הנק' ב״ה דאהבה.